יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תמיד מעלים אצל ההורים דילמות באשר לשאלה של איך והאם בכלל צריך לדבר עם הילדים על מוות, אובדן, שכול ושואה. איך מסבירים לילד את מהות הצפירה ואיך מספקים לו תשובות לשאלות הקשות מבלי לפגוע בתמימות שלו ומבלי לזרוע פחד.
המוות הוא לא נושא נעים. לא לנו כמבוגרים ובטח שלא לילדים. אך בין אם נרצה ובין אם לא המוות הוא חלק בלתי נמנע מהחיים. ישנו שלב בהתפתחות הילד, בערך לקראת גיל חמש-שש, שבו הם מתחילים להתעניין בנושא המוות. זהו שלב טבעי בהתפתחות שלהם, וזה בערך הגיל, שבו הם מתחילים לפתח סקרנות לגבי החיים וגם לנושא המוות.
למרות הרצון שלנו כהורים, לגונן על הילדים שלנו ולחסוך מהם את ההתמודדות של הצד הזה בחיים, לא מומלץ להסתיר מילד מוות של אדם אהוב, קרוב משפחה ואפילו בעל חיים אהוב. פעולת ההסתרה גוררת עמה את התוצאה ההפוכה – הילד מרגיש קטן ומוחלש והדמיון של הילד מתחיל לעבוד שעות נוספות בכדי לנסות לפענח את אשר מסתירים ממנו.
הדיאלוג ביניכם לבין הילד שלכם הוא למעשה הכלי שלו להתמודדות עם הנושא, וחוסר הרצון של ההורים / המבוגרים לדבר ולשתף את הילד מונעת ממנו את הכלים להתמודדות ומעצימה את הפחדים שלו.
כאשר מדברים על נושא המוות חשוב מאוד להיות כנים עם הילד ולעודד אותו לשאול כמה שיותר שאלות בנושא. בגילאים הצעירים יחסית 5-6 רצוי להסביר לילדים את המוות במונחים בסיסיים וקונקרטיים – למשל לדבר על הגוף ולהמשילו למכונה ובעת מקרה המוות הוא פשוט הפסיק לעבוד.
אל תשקרו לילד ואל תייפו לו את המציאות – הילד צריך להבין שמוות זה סופי ומי שמת לא חוזר. לדוגמא. אל תחששו, ואפילו רצוי להשתמש במילה מוות מאשר תחליפים שעלולים לבלבל את הילד בעתיד (כדוגמת הלך לישון בשמיים ) שכן הן עלולים לפרש זאת באופן מילולי מדי ולעשות קישורים לא רצויים בין צמד המילים הלך לישון למוות.
משהו נוסף שכדאי להעביר לילד הוא שהמת לא סובל, לא מרגיש, לא חושב וכו.
להבדיל מתפיסת המוות הטבעית שהעיסוק בה, הוא כאמור שלב טבעי בהתפתחות הילד, תפיסת מוות ורצח כתוצאה ממלחמות ומטרור היא מאוד בעייתית. איך אפשר להסביר לילד נושא מורכב וקשה כמו השואה, שגם לנו כמבוגרים קשה לתפוס ולהכיל אותו במלואו.
איך ומתי יהיה נכון לחשוף את הילדים לזוועות שעברו היהודים בשואה? איך בכלל מסבירים נושא כל כך מסובך?
בניגוד למוות טבעי בו ההמלצה לנהל שיח פתוח – כאן ההמלצה היא לדחות את נסיבות המוות לגיל מבוגר יותר.
מאחר וגם ביום השואה וגם ביום הזיכרון יש צפירה – מומלץ להכין את הילד לקראתה. לדוגמא, לספר לו לדוגמא שמחר יש צפירה בגן ושהוא לא צריך להיבהל כאשר הוא ישמע אותה, ובמקרה שהילד שואל ניתן לדבר על הצפירה ועל מטרתה - לזכור את אלו אשר אינם. אין צורך להכביד רגשית על הילד ואין צורך לגרום לו לסיוטים ולפחדים ולכן חשוב מאוד לא להיכנס להסברים של מוזגים כמו שואה, מלחמה, טרור וכיו"ב.
בגילאים מבוגרים יותר ובסביבות גיל 8, כלל האצבע הוא להקשיב ולשאול אותם מה הם יודעים אודות הימים האלה. מומלץ לדבר איתם על הטקס, על הצפירה ולגרום להם לדבר על מה שהם יודעים. בגילאים אלה עדיין לא מומלץ להוסיף להם אינפורמציה נוספת מעבר למה שהם יודעים.
כאשר ילד בגיל 3-4 ישאל אתכם אודות השואה או יום הזיכרון אתם יכולים לספר לו שהרעים (מבלי להיכנס לפרטים) עשו דברים רעים לאנשים טובים. כדי להתמודד עם המידע חשוב שתדגישו שהסיפור העצוב היה ממש מזמן, בארץ רחוקה מאוד מאוד, כדי להקל על ההתמודדות. גם עם ילדים בני ארבע-חמש אין מקום להעמיס סיפורים קשים, או להשתמש במושגים שאינם מובנים לילד.
בימים כמו יום השואה ויום הזיכרון חשוב מאוד שתגבילו ותסננו את התכנים שהילדים נחשפים אליהם. ילדי גן צריכים לצפות, אם בכלל, רק בתוכניות שברור שמיועדות לגילאים הללו. אם החלטתם שהילד מספיק בשל בכדי לראות את התכנית רצוי מאוד שתהיו לידו, תקשיבו לו ותתווכו ביו הילד לבין מה שמוצג בטלוויזיה.
אין טעם למהר ולחשוף את הילדים לנושאי המוות אך לפעמים אין הדבר תלוי בנו. אם אתם אינכם בטוחים כיצד לעשות זאת, ולא סגורים על מתי, כיצד וכמה לחשוף את הילד – ההמלצה היא להתייעץ עם אנשי מקצוע בתחום – פסיכולוג ילדים, יועץ ילדים או לכל הפחות הגננת או המורה של הילד.
* * כל מה שנכתב בבלוג אינו תחליף לייעוץ עם איש מקצוע מומחה.
איך לדבר עם הילדים על אירועים קשים
סקרנות והתפתחות הילד שלכם
לקבלת רעיונות נוספים לבילוי זמן איכות עם הילדים הכנסו לבלוג שלנו
