מוזיאון הילדים חולון
רכישת
כרטיסים
ותיאום ביקור

ספרים רבותיי ספרים

ספרים ילדים רבותיי.....


חורף וקר .... ואנו ההורים מחפשים פעילות בבית החמים ובכלל זמן איכות לילדים בשיתוף ההורים או לבד, ואנו כאן שמחים לשתף אתכם ולהמליץ על מגוון ספרי ילדים. אנו מאחלים לכם קריאה מהנה. 

בלוג זה מוגש בשיתוף עמוד הפייסבוק "ספרות ותרבות ילדים" .

כריכת הספר ים יבשה

1. הילדים מאוד רוצים לצאת החוצה אבל חורף וקר בחוץ. אנחנו מציעים להם שישחקו בבית. כבר הוצאנו את כל משחקי הקופסה ופרשנו אותם על השטיח, אבל הילדים מסרבים להירגע, הם רוצים לצאת החוצה ולהשתולל.
רגע לפני שאנחנו מורטים את השערות, אנחנו נזכרים בספר 'ים-יבשה' שכתבה שירי צוק ויודעים שלפחות לזמן הקרוב, נפתרה הבעיה...

ספר ילדים שהוא גם משחק . אימצנו את ההמלצות שנתנו בעמוד הראשון, הכנו את האצבעות ובמהלך הקריאה שיחקנו עם רני, הגיבור שלו, ים-יבשה. אנחנו הקראנו, והילדים (כל אחד בתורו) שיחקו, נפסלו קצת, הצליחו ונהנו.

אחרי שסיימנו עם המשחק, קראנו את הספר שוב, הפעם התמקדנו בטקסט ובאיורים. רני נמצא בבית בחופש, חם והוא רוצה ללכת לים אבל להורים שלו כבר יש תכניות אחרות. לנקות את הבית. אבא ואמא ניגשים למלאכה ועל רני מוטל רק דבר אחד, לא להפריע.
הוא מצליח לעמוד בכך עד שאבא מזיז את הרהיטים שהיו על השטיח. השטיח הריק נראה לו פתאום כמו ים ונותן לו רעיון, משחק "ים-יבשה".
וכך בעוד שההורים מנקים את הבית, רני מפליג בדמיון... הסמרטוט שבדלי הופך לדולפין, העציץ בסלון לדקל, השואב לתנין... עד שהבית נקי וכולם יושבים בסלון לאכול אבטיח.

הספר נתון בכריכה קשה. הטקסט מנוקד וכולו בחרוזים. האיורים של איה גורדון-נוי עשויים בטכניקה ייחודית שלה ונעים בין קולאז' המורכב מאיורים, תמונות ועוד...

מתאים לילדי הגן ולתלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי.

ים יבשה, מאת: שירי צוק, איורים: איה גורדון-נוי, הוצאת כתר, 2016, לא ממוספר.

כריכת הספר בדיוק בשניה הזאת

2. ילדים אוהבים את הזמן המשותף עם הוריהם לפני השינה, הרגעים בין שינה לערות הם בעלי קסם מיוחד כשהנוכחות ההורית, כשהיא רגועה ופנויה לחלוטין עבורם, הופכת אותם לבעלי חשיבות עצומה. סיפור לפני השינה הוא דרך נפלאה לבלות את הזמן הזה יחד, אך לא פעם ההורים המותשים מן היום הארוך מתחילים בסיפור ובמקום שהילד ישקע בשינה, נרדמים בעצמם.
זה מה שקורה גם בספר הנוכחי בו אב מתחיל לספר לבנו סיפור לפני השינה אך נרדם לפני סיומו, והילד ממשיך לספר אותו לעצמו.

אלעד וינגרד יצר ספר ילדים קסום בעל חריזה קולחת, העוסק ברגע אחד בחיי אב ובנו.
האב בסיפור חלוק עם בנו את מה שמתרחש במקביל אליהם בכל קצווי הגלובוס,
הוא מספר לבנו על הירח, השמש והכוכבים, על גייזר בנורבגיה, גמל בירדן, ועל המתרחש במדינות נוספות. כשהבן מגלה שאביו נרדם, הוא ממשיך לסייר ברחבי העולם לבדו עד שנשמעות נחירות...
כל מדינה זוכה למאפיין יחדי המתקשר אליה בדימוי הציבורי של כולנו: הגמל בירדן, היממה החשוכה בפינלנד, הג'ונגל בבוליביה, הפרות על הכביש בהודו, הכבשים באירלנד...
כל תיאור יכול לשמש להורה פתח להסבר רחב יותר על הבחירה במאפיין המסויים ועל המדינה עצמה.

בכל צמד עמודים מתוארים שני אירועים אשר איוריהם משתלבים בצורה טבעית אלו באלו. הצבע הכתום נמהל בצהוב ומופיע בכל עמוד ועמוד בספר, מעניק לו מעין חוט שני העובר בין כל האירועים השונים ומחבר את אלו לאלו. הגוון מאיר את האיור והאירוע והופך את חווית הקריאה בספר לחמימה.
מאייר הספר, אביאל בסיל, מקפיד לשלב את האב בנו יחד, בכל האיורים, וברגעים בהם הבן מספר את הסיפור האב המאויר ישן ובנו הניצב לידו מניע את העלילה.

'בדיוק בשניה הזאת' הוא ספר ילדים מאוייר המתאים לילדי הגן הבוגרים ולקריאה משותפת עם מבוגר.

בדיוק בשנייה הזאת, מאת: אלעד וינגרד, אגם הוצאה לאור, 2018, לא ממוספר.

כריכת הספר האריה של אלן

3. כחלק מתהליך ההיפרדות של התינוק מהאם, הוא מאמץ לעצמו לא פעם חפץ מעבר, חפץ כלשהו (חיתול בד, שמיכה, צעצוע וכו') המאפשר לו לחוות שוב את תחושת הכל יכול.
תהליך כזה מתחיל לקראת גיל שנה וממשיך גם לשנות הגן הראשונות, בהן החפץ הוא בדרך כלל בובת צעצוע רכה. האובייקט מקבל חיים משל עצמו ודרכו מעבד הפעוט את חוויות היום יום שלנו בצורת משחק בו משמשים המציאות והדמיון בערבוב.
12 סיפורים קצרים מרכיבים את הספר הנוכחי, במרכזם אלן הפעוטה ואריה הבד שלה. בכל סיפור ממחיזה אלן בעזרתו של אריה הבד סצנה כלשהי שהיא רוצה לחוות, כאשר היא מעניקה לאריה הבד תפקיד משלו. 12 הסצנות הנפרשות לאורך הספר עוסקות בהיבטים שונים מחיי היום יום של פעוטות ויוצרים פתח לשיחה עם הילדים על הנושאים השונים. באופן אישי מצאנו כי הסיפור העוסק בפחד מן החושך עשוי להפחיד מעט פעוטות ודורש תשומת לב מיוחדת במהלך הקריאה ואולי גם הכנה קטנה לפני.

האריה של אלן הוא ספר ילדים קסום הפונה לילדים ולהוריהם כאחד ועוסק בנושאים הרבים המעסיקים פעוטות ומאפשר שיחה עם הילדים על הנושאים השונים הנדונים בספר לאחר הקריאה. הספר מורכב מ-12 סיפורים הנפרשים על פני עמודים בודדים ומלווים באיורים בצבעי לבן שחור אפור וחום הנפרשים על רקע כתום (פרט לסיפור המתרחש בלילה ונפרש על רקע שחור). במרכז האיורים ניצבים אלן ואריה הבד שלה במגוון תנוחות והבעות המשקפות את מה שעובר עליהן בסיפור.
הספר הנוכחי מצליח לדבר כבר כמעט 60 שנה לדורות של ילדים בדרך בלתי אמצעית, המותירה אותו רלוונטי כבר עשורים רבים.
את הספר כתב קרוקט ג'ונסון שמוכר להורים רבים כאביו של אהרון והעיפרון הסגול.
קלסיקה ספרותית לפעוטות שלא נס חינה, מומלץ לבני 4-6 ולהוריהם כבסיס לשיחה, וכסיפור לפני השינה.

האריה של אלן, מאת: קרוקט ג'ונסון, מאנגלית: מאירה פירון, טל מאי ספרים, 2016, 63 עמ'.

כריכת הספר אין לי אבל יש לי

4. במרכז הספר הנוכחי נצבת דמותו של הילד גיא. אנו פוגשים בו לראשונה בצמד עמודים צבעוניים, כשהוא יושב מסופק בחדרו ומסיע רכבת על מסילה, סביבו מפוזרים שפע משחקים, ספרים ופריטים רבים.
בצמד העמודים הבא אנו רואים את גיא כשהוא מחליט לבחון את החפצים שלו. הגוונים הופכים דהויים יותר ומבט פניו החושב מעניק למסתכלים הרגשה שמשהו עומד לקרות...
גיא מונה תחילה את הפריטים שיש לו: משאית, מטוס, מנורה...., כל פריט זוכה לאיור בעמוד נפרד, והמאיירת מאפשרת לנו לראות איך כל אחד מהם מונח סמוך או על קודמו עד אשר גיא בוחן את כל הפריטים יחד, מונחים זה על גבי זה במגדל גבוה.
המבט על פניו מעיד על כך שאינו מרוצה ואנו ולמדים כי הוא "הרגיש שמשהו חסר".
מרגע זה תשומת הלב של גיא ממוקדת בדברים שאין לו. הוא מתחיל למנות אותם ואנו רואים איך הבעת הפנים שלו משתנה.
התערבותה של אמו מאפשרת לו להתמקד בחוויית ה"יש" ומניית החפצים הופכת למשחק בו גיא מונה בזה אחר זה דבר שאין לו מול דבר שיש לו ומגיע לבד למסקנה שיש לו שפע.
את 'חווית המחסור' הוא הופך בעזרת אמו למשאלות לעתיד.
גודלו של הספר בעל הכריכה הקשה מותאם במיוחד לידיהם הקטנות של ילדי הגן ומאפשר להם דפדוף קל ונוח בין העמודים. איוריה הצבעוניים של ענבל שריד בר-שקד פונים לקוראים הצעירים ישירות ומתרגמים להם את הכתוב בטקסט באופן חזותי, כך יוכלו לעקוב אחר עלילת הספר גם באופן עצמאי וליהנות מחוויית העיון בספר.
בעידן הנוכחי בו ילדים מופצצים ללא הרף במסרים שנועדו ליצור בהם תחושת מחסור, על ההורים מוטלת אחריות גדולה יותר לחדד עבורם את נקודת המבט על חייהם ועל השפע הרב שהם מכילים, אשר בניגוד למסרים אותם הם מקבלים ממפרסמים בדרכים שונות, אינם חסרים כמעט מאום.
הספר המתאים לילדי הגן, הוא פתח לדיון חשוב אודות הכרת התודה וראיית הטוב בהקשרים המתאימים לילדים צעירים.

אין לי אבל יש לי, מאת: יובל אברמוביץ', מאיירת: ענבל שריד, הרשימה הוצאה לאור, 2018, 45 עמ'.

כריכת הספר גילגמש הצעיר

5. גילגמש בן ה-9 הוא ילד שובב האוהב לעשות מעשי קונדס. ייתכן שזה נובע מן העובדה שהציפיות ממנו כבנם של אלה - נינסון אלת הפרות, ומלך - לוגלבנדה, קצת כבדות לו.
אם תרצו להסביר לילדים בני ימינו את גודל המעמסה תוכלו לומר להם שזה כמו להיות בן של סלברטי ממש ממש מפורסם, כזה שכולם יודעים מי הוא והתקשורת עסוקה בו יומם וליל, ולכן גם כל הילדים בכיתה של בנו או בתו מכירים אותו, ואת השמועות עליו... ולכולם יש דעה לגביהם.
גילגמש לא מתכוון לעשות דווקא אבל כשמתגרים בו הוא חייב להחזיר, ככה הוא מסתבך בתעלול שעולה לו בעונש שבעיניו כלל אינו מידתי. לאחר שגנב את מנחת העוגות לאל השמש, נתפס גילגמש כשנתקל בפסלו ושבר אותו לרסיסים. העונש על חטא כזה הוא מוות. שורת מעשי קונדס קודמים שביצע גילגמש בעבר, אף היא לא עומדת לטובתו.
מלך האלים אנליל ושורת אלים נוספים מתכנסת לדון בעונשו ומחליטה שיישלח לגן המכושף במקום לשאול, שם תוטל עליו משימה שאם יבצע אותה יוכל לחזור לעולם בני האדם: להפוך את אנכידו, אדם שגודל על ילדי חיות, לבן תרבות.
אמו מציידת אותו במספר פריטים שיסייעו לו לשרוד בגן: אלה קסומה ושרשרת זהב, כל אחד מהם ישרת אותו בעת הצורך, ומזהירה אותו לעמוד על המשמר מול היצורים השונים בגן שחלקם לא ידרשו בטובתו. בדרך לאנכידו עובר גילגמש הצעיר הרפתקאות שונות, המלמדות אותו על עולמם של היצורים החיים בו ועל עצמו.

באלף השלישי לפני הספירה (לפני בערך 5000 שנה), עלה לשלטון העיר ארך (כיום ממוקמת בעיראק, 300 ק"מ מבגדד של ימינו) המלך החמישי שלה: גילגמש. העיר ארך נזכרת בספר בראשית (פרק י', פסוק י') כראשית ממלכתו של נמרוד (נכדו של חם בנו של יפת), משערים כי שמה המודרני של עיראק נגזר משמה של העיר בשפה השומרית: אוּרוּכּ .שמו של גילגמש מוכר לעולם בזכות אחת היצירות הספרותיות המוקדמות ביותר בתולדות האנושות "עלילות גילגמש" המספרת את קורותיו של המלך, ובמרכזן ידידותו עם אנכידו, איש הפרא.
'גילגמש הצעיר והגן המכושף' הוא ראשון בסדרת ספרים שכתבה שירלי גרץ על גילגמש. גרץ היא בעלת תואר שלישי באשורולוגיה שמבטאת אהבתה לתרבות האשורית בכתיבה. בפתיחת כל פרק בספר מאויר שמו של הפרק בכתב יתדות אוגריתי שהמפתח לפענוחו נמצא בכריכה הפנימית של הספר ובסימנייה המקורית שמצורפת לו אשר בצידה האחד תמונת הכריכה ובצידה האחר המפתח לפענוח כתב היתדות. כתב היתדות המופיע בספר, הנו כתב יתדות אלפביתי שהיה בשימוש לפני כ 3,300 שנים בעיר הנמל העתיקה אוגרית שבסוריה וצורת האותיות וטכניקת הכתיבה של כתב זה שאולים מכתב היתדות הקדום יותר של מסופוטמיה, בו נכתבו השפות העתיקות שומרית (בתקופה בה נוצרו עלילות גילגמש) ואכדית. את הכתב קוראים משמאל לימין. בסופו של הספר מצורפת לקוראים הצעירים הצצה לספר הבא בסדרה שנכתבה אף היא בכתב יתדות.
הספר הנוכחי מפגיש את קהל היעד הצעיר עם המיתולוגיה האשורית בדרך חווייתית ומרתקת. הוא כתוב בשפה יפה הפונה לילדים בגובה העיניים. גודל הפונט בספר מתאים לתלמידים צעירים והניקוד הופך את הקריאה בספר לחוויה קולחת. את הספר מלווים איוריו של אוריאל זוהר בגווני חול המסייעים להעניק לקורא תחושה כי הספר עוסק בתקופה היסטורית קדומה. תענוג לקרוא ספר המתבסס על עובדות היסטוריות וכתוב בצורה מרתקת המדברת לילדים בימינו. מחברת הספר משתמשת בידע המקצועי הרב שלה להעביר משהו מן ההיסטוריה האנושית העתיקה לקוראים הצעירים באופן חוויתי ועושה זאת בדרך ההופכת את הקריאה בספר למענגת ומעשירה. הספר, אשר הוא ראשון בסדרת ספרים, מתאים לקריאה משותפת ומומלץ בחום לתלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי.

גילגמש הצעיר, מאת: שירלי גרץ, איורים: אוריאל זוהר, הוצאה עצמית, 2016, 81 עמ'.

כריכת הספר ילדי בית העץ

6. 'ילדי בית העץ' הוא הראשון בסדרת ספרים הנושאת את שמו. הספר נולד בעקבות אלבום בעל אותו שם שיצר יאיא כהן אהרונוב, אחיו של מחבר הספר רן כהן אהרונוב, חבר להקת "דג נחש" הירושלמית שחיפש להשמיע לבתו בת השנתיים מוזיקה שתחרוג מגבולות תקליטי הילדים שגדל עליהם בילדותו. משלא מצא כאלו השמיע לה אמנים שהוא אוהב והתגובה שלה הובילה אותו ליצור תקליט ילדים אשר לצד הקצב המוכר יכיל טקסטים מתאימים.
על הטקסטים הופקד רן. הספר נולד מעט מאוחר יותר ובעקבותיו עלתה על הבמות גם הצגה הנושאת שם זה ופותחה סדרת טלוויזיה שקרוב לוודאי שילדיכם מכירים.

הוא נפתח בפגישה של שלושה חברים, מאיה, יואב וערן בבית העץ שלהם השוכן בליבה של חורשה סמוך לשכונתם. את בית העץ בנה אבא של ערן כשהיו בגן חובה ומאז הפך לבית שני שלהם, הסולם שמוביל אליו לא תקין ולכן כשאחד משלביו נשבר ברור שמישהו ביקר בבית העץ שלהם, חיפוש קצר מעלה טלפון סלולרי שלא שייך לאף אחד מבני החבורה.
בעוד הם תוהים על קנקנו, ילד ג'ינג'י לא מוכר מטפס בסולם. כאשר הוא רואה אותם, הוא מתרחק כשהוא מציין כי לא ידע שהבית שייך למישהו.
כשמאיה נשלחת למחרת לחדר המנהלת כחברה בוועדת איכות הסביבה, היא פוגשת את אמיר והשיחה מולידה חברות בזכותה היא לומדת בדרך הביתה כי החורשה בה נמצא בית העץ שלהם עתידה להיכרת במסגרת הקמת שכונה חדשה .
חבורת בית העץ מחליטה להיעזר באמיר ולפעול כדי למנוע את כריתתה.

עלילת הספר פורטת דרך בה הילדים של היום יכולים להשפיע על הסביבה שלהם כבר בגיל צעיר. הילדים בספר אינם שונים מילדים לאורך ההיסטוריה, אך בניגוד לעבר יש להם נגישות גדולה יותר למידע וזו מאפשרת להם לרכוש ידע ללא תיווך המבוגרים או בית הספר. המחבר עושה שימוש ביכולת זו כדי להעניק לקוראים הצעירים דוגמה בהירה ואפקטיבית לדרכים בהן הם יכולים לתרום לשינוי החברה. הספר מנוקד ופונה בשפתו לתלמידי שכבת הביניים בבית הספר היסודי, אך ידבר לתלמידי בית הספר היסודי בכל הגילאים. מדובר בחוויית קריאה מענגת ובעלת ערך מוסף המעניקה לילדים רוח גבית לפעול למען נושאים שהם חשים כי ראוי להיאבק עליהם. מומלץ בחום.

ילדי בית העץ, מאת: רן כהן אהרונוב, מאייר: יניב שמעוני, הוצאת התו השמיני, 2016, 70 עמ'.

כריכת הספר ספר השתיקות

7. כל הורה לילדים בגן מכיר בוודאי את השיחות עם הילד, בהן הוא מנסה לדובב את הילד כדי לדעת מה עבר עליו בשעות בהן לא התראו, ואילו הילד מסכם (אם בכלל) את חוויות היום שלו במילים ספורות. כהורים, השפה היא אחד הכלים המשמעותיים שלנו והיא שימושית לנו כמעט בכל היבט בחיינו,
לעתים במרוץ החיים אנחנו שוכחים את התקופה בה אוצר המילים שלנו נבנה ולא תמיד הייתה לנו אפשרות להביע במילים את חוויותינו.
מחבר הספר מעיד על עצמו כי היה ילד שתקן, אולי מהמקום הזה ומצרכים שלא תמיד קיבלו מענה, הוא יצר את הספר הנוכחי המוקדש כולו לשתיקה.
אני מאמצת את זיכרוני ולא מצליחה לזכור כרגע ספר ילדים שהוקדש לנושא שתיקות אצל ילדים.
הבחירה המקורית של מחבר הספר להעניק תשומת לב למה שהמון פעמים מתעקש שלא למשוך אליו כזו, נפלאה ובעלת חשיבות עצומה. כך מתאפשר לילד, יחד עם המבוגר שמלווה אותו בעת הקריאה, לתת מקום לשתיקות כאמירות שוות ערך למילים.
תשומת הלב המשותפת הזו של המבוגר והילד, יכולה להעשיר את התקשורת הבין דורית באופן שיראה לילד כי המבוגר רואה אותו גם כשאינו יודע או רוצה להביע את עצמו.

בספר הנוכחי מונה המחבר סוגים שונים של שתיקות שמזהה ילד אחד אצל חבריו: ילדים ששותקים בקול רם, ילדים ששותקים חלש, שתיקות של ילדים עצובים, ילדים שמחים, ילדים חושבים, ילדים חרוצים, ילדים רציניים... סוגי השתיקות רבים כמספר הילדים.
הספר מציע לילד להיות ער לתחושותיהם של ילדים אחרים סביבו, כך יוכל לסייע להם אך יותר מכך, להבין כי ביטוי התנהגותי אחד יכול לנבוע מסיבות שונות וללמוד מן ההתבוננות בשתיקה על ההבדלים שיש בין הילדים ובינו לבין אחרים בדרך בה הם מביעים את עצמם, גם כשזה בא לידי ביטוי בהתנהגויות נוספות.
הספר כתוב בחרוזים פשוטים המאפשרים לקורא הצעיר להתחבר לספר כבר מהקריאה הראשונה ולהשלים יחד עם המבוגר את המילים.
איוריו של איתי בקין בעלי רקע משתנה, המאפשר לילדים לחוות את הטקסט של הספר באופן בלתי אמצעי ולחוש את המשמעות של השתיקות השונות גם באמצעים החזותיים. הגוונים הרכים של האיורים מעניקים לחוויית הקריאה איכות מנחמת גם אם הנושא, שתיקה, והיבטיו השונים (שלל הרגשות האפשריים) מעוררים אסוציאציות שונות.
ההקפדה לסיים את הספר על רקע לבן ובצבעים בהירים צובעת את חווית הקריאה כולה באופן אופטימי.
המלצת קריאה חמה, לקריאה משותפת של ילדי הגן עם המבוגרים במשפחתם. מומלץ במיוחד למי שילדיהם הצעירים אינם מרחיבים במילים והם מחפשים דרכים להגיע אליהם.

ספר השתיקות (הממש חשובות!), מאת: אורן לביא, איורים: איתי בקין, כתר ספרים, 2018, לא ממוספר.

כריכת הספר אולי יבוא סנאי

8. בכל יום, כשאלה יוצאת מן הבית היא מקפידה לקחת אתה דברי מזון ולפעמים גם שתייה. זהותם של דברי המאכל והשתייה משתנה, אך רק דבר אחד נותר קבוע: האגוז. בכל יום, לא משנה לאן אלה הולכת, היא מקפידה לשאת אתה אגוז יחיד כדי שתוכל לתתו לסנאי לאכול. איזה סנאי אתם שואלים? לסנאי שאולי יבוא. וכך במשך חמישה ימים יוצאת אלה מן הבית בציפייה לפגוש סנאי ולתת לו את האגוז שהיא נושאת עמה בשלל דרכים, חמישה ימים בהם היא פוגשת חיות שונות, האם תפגוש סנאי בסופו של דבר?
כמו ילדים רבים בגילאים צעירים, סופי מאמינה כי הרצון שלה עצמו מספיק כדי שדברים יתרחשו. היא אינה שואלת אם ישנם סנאי במקומות אליהם היא הולכת, או פונה למבוגרים כדי שיסייעו לה לאתרו, אלא נסמכת על הקול הפנימי שלה האומר כי היא עתידה לפגוש סנאי, ודואגת להיות מוכנה למפגש עמו בכל עת.

את הספר מלווים איוריה של רעיה קרס, המתאפיינים בגווני פסטל רכים ובסגנון המזכיר ציורי ילדים בצבעי עיפרון. הדמויות השונות בספר נצבעות בקווים רבים החוזים על עצמם כדי ליצור צבע מובחן, על רקע שרטוטים פשוטים, המזכירים את הדרך בה נוהגים ילדים לתאר את העולם סביבם כשהם לומדים לצייר. דמותה של אלה אופיינית לילדים, פניה מביעות באופן ברור את התחושות השונות העולות בה לאורך העלילה, ציפייה, סקרנות, אכזבה, חיבה ועוד.
כדי לסייע לילדים לזכור אילו פרטי מזון מתאימים לכל בעל חיים, רעיה קרס מצרפת תגית מאוירת קטנה לכל פריט מזון שאלה נושאת עמה עבור בעלי החיים ועליה איור בעל החיים לו היא מיועדת.

מסגרת הספר, המתאר שבוע בחייה של הילדה אלה, מתחוורת לקוראים הצעירים במהירות וברור להם שהם עתידים ללוות את אלה במהלך שבעה ימים. פרט למפגש המוכר עם ימות השבוע, תיאור סדר היום של אלה מכיל גם חזרה פשוטה על משפט אחד בסיומם של כל צמד עמודים: "ואגוז - לסנאי. כי אולי יבוא סנאי" כשאלה מתארגנת ליום חדש או פוגשת חיה שאינה סנאי.
החזרה מאפשרת גם לילדים אשר אינם יודעים לקרוא, לקחת חלק פעיל כבר בקריאה הראשונה, ומעשירה את חווית הקריאה המשותפת. בניית הציפייה למפגש עם הסנאי כוללת בתוכה היכרות עם שורת בעלי חיים אחרים והמאכלים שהם אוהבים, אשר זוכים לחזרה כפולה בלבד, אך מעשירים את ידיעותיהם של הילדים באופן כמעט אגבי בתוך הטקסט ומוסיפים לערך המוסף שלו.

ספר ילדים קסום העשוי מהחומרים שהופכים לקלסיקה. המלצה חמה לילדי הגן.

אולי יבוא סנאי, מאת: אבירמה גולן, איורים: רעיה קרס, כנרת זמורה ביתן, 2017, 32 עמ'.

כריכת הספר שרה פשוטה וגבוהה

9. כיילב לא מכיר חיים עם אמא. יום לאחר היוולדו הלכה אמו לעולמה ואת כל ידיעותיו אודותיה הוא שואב מאביו ואחותו הגדולה, אנה, שלא נלאית מלענות לו שוב ושוב אותן התשובות על אותן השאלות: "אמא הייתה שרה כל יום?"... "ממש כל יום?"... "וגם אבא היה שר?"... "איך נראיתי כשנולדתי?" מן התשובות שלה כיילב מבין שאביו היה שונה בימים בהן חיה אמו ואילו אנה נזכרת בימים שלאחר מות אמם ובהבנה שלה לאחר שחזרו כל קרובי משפחתם לעיסוקיהם, שהם יהיו שלושה מעכשיו.
כיום לאחר שגדלה ומנהלת משק הבית המבוגרת שסייעה להם סיימה את עבודתה, אנה היא זו שמבשלת את הארוחות בבית.
ערב אחד בזמן ארוחת הערב, מספר להם אביהם שפרסם מודעה בעיתון שהוא מחפש אישה. כיילב תוהה אם היא תהיה גם אמא, אביו מאשר זאת ונותן כדוגמה את מגי, רעייתו של השכן שלהם מדרום שהגיעה מטנסי להיות לאשתו של מתיו השכן ואמם של ילדיו. לאחר מכן שולף אביו מכיסו מכתב תשובה שקיבל מגברת בשם שרה אליזבת ויטון המתגוררת סמוך לחוף היום במיין. המכתב הוא ראשון בסדרת מכתבים שיחליפו שלושת בני המשפחה עם שרה אליזבת ויטון, אשר תקפיד לענות לכל אחד מבני המשפחה על שאלותיו כך שהארבעה יוכלו להחליט האם כדאי לשרה להגיע לבית המשפחה כדי לבדוק את האפשרות להיות לרעייה ואם. החלטה שתשנה את חייהם של כל הארבעה.

ספר ילדים טוב מדבר בה במידה גם לקוראים המבוגרים, וספרה הנוכחי של הסופרת פטרישה מקלקלן הוא מסוג הספרים שילדים ומבוגרים כאחד יישאבו לתוכו והקריאה תהיה עבורם גם חוויה רגשית.
למרות שאני רחוקה שנים רבות מקהל היעד של הספר סיימתי אותו דומעת ומתרגשת בזכות תיאוריה הרגישים והפשוטים של הסופרת, אשר מתארת בקווים עדינים ללא מלל מיותר, את השינוי המתחולל בעולמם של ארבע דמויות כאשר הסיפור כולו מוצג לנו מבעד לעיניה של אנה המתבגרת שתהליך ההתבגרות שלה החל בצורה לא פשוטה ללא שהייתה לה אפשרות להתרפק על מישהו שיאפשר לה לחזור מדי פעם לילדות.

'שרה, פשוטה וגבוהה' הוא ספר ילדים קלסי שלאחרונה מלאו לו 32 שנה אך בתרגומו של דוד נגב הוא רענן כמו ביום יציאתו לאור לראשונה. הספר הכתוב ברגישות מספר את סיפורה של תקופה באופן המותאם לתלמידי כיתות הביניים בבית הספר היסודי ומלווה בניקוד שיאפשר לילדים לקרוא אותו בעצמם. על אף זאת, אנחנו חושבים שקריאה משותפת עם מבוגר תהיה חוויה מענגת לשני הדורות וממליצים בחום על הספר ועל קריאה כזו.

שרה פשוטה וגבוהה, מאת: פטרישה מקלקלן, מאנגלית: דוד נגב, הוצאת עם עובד, 2017, 62 עמ'.

כריכת הספר סופי והפינגווינים

10. סופי נמצאת בבית עם דודה הצעיר דוני, היא נופלת ובוכה ודוני מבהיל אותה אל בית החולים שם מקבעים את ידה. בבית החולים סופי מתוודעת לראשונה למקור הכינוי שלה בבית: "בייבי פינגווין." כולם מחפשים את האחראי לידה השבורה של סופי. הוריה שנמצאים במקומות שונים בעולם לרגל עבודתם מאשימים את עצמם על שהזניחו את ילדתם. דוני מאמין כי הוא האחראי לכך ואפילו סופי חשה אשמה.
כשההורים חוזרים הם משמיעים לסופי את השיר ששימש השראה לכינוי בייבי פינגווין, השיר פאפא פינגווין (השיר הראשון של לוקסמבורג בתחרות האירוויזיון לאחת הזמרות המבצעות קראו סופי).
סופי רוצה ללמוד עוד על השיר ועל פינגוונים והיא ודוני צופים יחד בסרט טבע המעורר את סקרנותה. בימים שסופי נשארת בבית להחלים היא לומדת עובדות נוספות על הפינגווינים ומצליחה לסחוף אחריה גם את החברים הטובים שלה. סופי, חבריה והקוראים לומדים המון עובדות על הפינגווינים בדרך מקורית ההופכת את הספר הנוכחי לחוויית קריאה מיוחדת במינה ויוצאים למסע הרפתקאות בחיפוש אחר פינגווינים הנמצאים בסביבתה.
סופו של הספר נתון לבחירת הקוראים, פרט לסיום הרשמי, המחבר מאפשר לקוראים לבחור אחד מ-8 סופים המציגים דברים שקרו וכאלו שסופי הייתה רוצה שיתרחשו באמת.
הספר הנתון בכריכה קשה מכיל עמודי כרומו עבים במיוחד עליהם נפרשים איורים צבעוניים במגוון צורות. פרט לאיורים אלו, נפרשים חלק מהדיאלוגים שסופי מנהלת עם בני משפחתה במתכונת קומיקס בה מילותיהם של הדוברים מופיעות בבלוני דיבור בגדלים משתנים. לצד המסע של סופי בעקבות הפינגווינים מוסיף לנו המחבר בשוליהם של חלק מן העמודים עובדות ואנקדוטות שונות אודות הפינגווינים המתכתבות עם השאלות והמחשבות של סופי. את העלילה כולה מלווה הקומיקס פאפא פינגווין, המתכתב עם השיר המקורי המופיע במלואו בתחילת הספר, ומתאר את מסעו של אבא פינגווין בעולם.
קוראים שירצו להעמיק בידיעותיהם אודות הפינגווינים יוכלו להיעזר במראי המקום שצירף המחבר. מלבד העשרת ידיעותיהם של הקוראים אודות הפינגווינים, הספר עוסק גם במחיר שמשלמות משפחות על החיים בעידן הגלובלי בו הורים רחוקים מאוד מילדיהם זמן רב ולמרות הכלים שמעניק להם העידן המודרני לשמור על קשר מרגישים הרבה פעמים שהדבר פוגע ביחסיהם.

"סופי והפינגווינים" הוא הראשון בסדרת ספרים לילדים שכתב המחבר ומתמקדת בסופי בת ה-8. עד כה פורסמו חמישה ספרים בסדרה. הספר המתחקה אחר חייהם של הפינגווינים מהווה גם חוויה ויזואלית מרהיבה ומתאים לילדים השולטים ברזי הקריאה. ילדים צעירים יותר יוכלו ליהנות מקריאה משותפת עם הוריהם, אשר ודאי ישמחו ללמוד על הפינגווינים יחד עם הילדים. מומלץ בחום, במיוחד לאוהבי בעלי חיים.

סופי והפינגווינים, מאת: אדוארד ואן דה ונדל, מהולנדית: עירית גולן, רימונים הוצאה לאור, 2016, 176 עמ'.

פרסם תגובה Google+ Twitter שלח לחבר WhatsApp