בתרבות המערבית יש לנו, כמבוגרים, נטייה לשחק פחות עם הילדים. אם מתוך כך שהם גדלים ונעשים עצמאיים ולכאורה פחות זקוקים לנו... או לחליפין על רקע צרכים אחרים, כמו אלה הלימודיים - שאנחנו מעריכים כדחופים יותר.
לפיכך, חשוב לנו להדגיש כי ההנאה המשותפת חיונית להתפתחות רגשית וקוגניטיבית תקינה של ילדים.
ילד שחש כי ההורה שלו חוגג איתו, שמח בו, נהנה בנוכחותו - זוכה בבסיס משמעותי לבניית הדימוי העצמי שלו. אנו יודעים היום שדימוי עצמי חיובי חיוני כמעט כדי לבצע כל פעולה שהיא בהצלחה: בין אם מדובר בפעולה שדורשת כישורים חברתיים ובין אם מדובר בפעולת למידה.
את חוויית ההנאה המשותפת עם ההורה קשה יהיה ל"השלים" ע"י מבוגר אחר / ילד אחר... כיוון שהורים הם הדמויות המשמעותיות ביותר בשלב זה של חיי הילד ( גם אם לפעמים נדמה לנו שלא כך הוא). הורי הם המבוגרים שמכירים אותי יותר מכל על רצף השנים.הם רואים אותי במצבים של כעס, כאב... לרב אנו מרשים לעצמנו להיתפס ברגעי חולשה דווקא בבית ולא בפני חברים ...
אם מבוגרים אלה שמכירים אותי בכל מיני מצבים , גם כשמאד לא נעים להימצא בחברתי, מסוגלים ליהנות בנוכחותי - זה נותן לי אישור חזק מכל , שבאמת ניתן להתרגש ממני / להתפעם ממני... בניית האמון שהיכולת לייצר ו או לגרום הנאה לאחר אכן קיימת בי, תגרום לי לחפש הזדמנויות נוספות, גם בחברה, לאפשר ליכולת הזו ביטוי.במילים אחרות : כדאי לי לבסס את התקשורת שלי על היכולת שלי לגרום הנאה לאחר ולא סבל , כיוון שברור לי כי בידי הכישורים לכך. תהליך זה משפיע על היכולת שלי לייצר קשרים חברתיים משמעותיים בעתיד.
"בגובה העיניים- איך לדבר עם ילדים" לחלי ברק"הורות מודעת" לג'ון הנדריקס"בין הורים לבני העשרה" - פרופסור חיים גינות"איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו" לאדל פייבר ואליין מייזליש
